W. A. Mozart (1756-1791)
Vesperae Solennes de Confessore K339
ו' א' מוצרט (1791-1756) ווספרה ק. 339
תפילת ערבית חגיגית לכומר מוודה (Vesperae solennes de confessore)
מסופררת במספר 339 ברשימת יצירותיו של מוצרט. מקור ה-Vesperae הוא במאה הרביעית, והוא היחיד שכבר בתקופה מוקדמת
(במאה השלוש-עשרה) הותרה בו שירה פוליפונית. Vesper
בלטינית פירושו ערב, Vespera
פירושה תפילת ערבית (ברבים
Vesperae), וביוונית hesperos הוא מערב וגם
ערב. מוצרט הלחין שתי Vesperae. ב-1779 הלחין את "וספרה דה דומיניקה" ק' 321, שיועד
ליום א' רגיל. שנה לאחר מכן (בגיל 24) הלחין מוצרט את
"וספרה סולנס דה קונפסורה"
ק' 339 ליום אחד הקדושים (זהות הקדוש איננה ידועה). שתי היצירות הולחנו בשלהי
תקופת שירותו של מוצרט אצל הרונימוס
קולורדו הארכיבישוף והשליט של זלצבורג.
הארכיבישוף הטיל מגבלות חמורות על חיבור מוסיקה ליתורגית:
איסור על סגנון אופראי; תזמור על-פי המסורת למוסיקה
דתית, כך שטרומבונים מכפילים את שלושת הקולות הנמוכים; קרנות ואבובים לא
ישותפו, ובעיקר דרש פשטות ותמצות. למרות זאת, ובניגוד לדרישות מהלחנת מיסה, ב-Vesperae ניתן חופש ביטוי אומנותי רב יותר למלחין.
ה-Vespera כוללת חמישה פרקי תהילים ומגניפיקט.
לאחר כל אחד מהם מופיעה הדוקסולוגיה הקטנה (Lesser Doxology): "תהילה לאב לבן ולרוח הקודש, כאשר היה
מבראשית, כך הווה וכך יהיה, לעולם ולעולמי עולמים, אמן".
הערה - דוקסולוגיה (מיוונית) היא המנון הלל
וכבוד לאל. הדוקסולוגיה הגדולה היא פרק הגלוריה מתוך המיסה.
לפרקי התהילים וגם למגניפיקט
מבנה דומה: הפסוקים מחולקים לשני חלקים. מוצרט משתמש
בחמישה סולמות שונים ובמגוון רחב של סגנונות וטכניקות. רק בחלק האחרון הוא חוזר
לסולם המקורי. גם המשקל משתנה מפרק לפרק, והוא נותן ביטוי לארבעה משקלים שונים.
פרקים קי"א ו-קי"ב הם מפרקי התהילים
המסודרים לפי אותיות הא"ב (אקרוסטיכון). פרק קי"ג הוא הראשון משישה
מזמורי הלל. הם נקבעו לקריאה בתפילה בשלושת הרגלים, בראשי החדשים, בימי חנוכה
ובליל הסדר. בימינו נהוג לקוראם גם בחג העצמאות. שלושת הפרקים קי"א-קי"ג
(במקור בעברית) מוכרים לזמרי מקהלות מיצירתו של י' בראון
"שלושה פרקי הלל למקהלה" משנת 1979. מקור המגניפיקט
הוא לוקס פרק א' פסוקים 46-55 - שירת הבתולה מריה לשבח האל משנודע לה על הלידה
הצפויה. המקור המוקדם יותר הוא בשירת חנה שמואל א' פרק ב' פסוקים 1-10.
בפרק הפותח משרה הליווי התזמורתי רב הקישוטים את תחושת ההוד. המקהלה מפלסת
דרכה דרך מודולציות (שינויי סולם) בלתי צפויות, אך חוזרת לסולם דו מז'ור בסיום.
דרישות הארכיבישוף מכתיבות רוב הזמן שירה הומופונית (הקולות שרים את הטקסט באופן סימולטני), ובכך מצמצמות את יכולת השימוש בציורי מילים. אך לא
איש כמוצרט יוותר על תחכום כזה. כך, למשל, המילה saeculorum (לעולמים) נמשכת על פני 8 תיבות. גם בפרקים הבאים
חוזר רעיון זה, אם כי בהם הוא נמשך זמן קצר יותר.
לפרק השני (Confitebor)
טמפו רגוע יותר, והוא מבליט יותר את רביעיית הסולנים. בפרק זה נוקט מוצרט מהלך הלקוח מן המגניפיקט של
י' ס' באך. הטקסט “Sicut erat in principio” (כאשר היה מבראשית) זוכה למוסיקה זהה לזו של הטקסט
הפותח את הפרק: "Confitebor tibi Domine”.
בפרק השלישי (Beatus vir)
מתבלטת הסופרן-סולו בזכות הכניסה במילהGloria , והברוורה
המפותחת על הברה אחת במילה "exaltabitur" (תָּרוּם) הנמשכת על פני שש תיבות.
בפרק הרביעי (Laudate pueri)
חוזר מוצרט לסגנון פוגלי
חמור מימי הרנסנס (stile antico),
שבו נכתב נושא הפוגה בתווים שלמים וחצאים. זהו הפרק היחיד שסולמו הוא מינורי.
הנושא כולל בתוכו מרווח לא רגיל של ספטימה מוקטנת, שהיה
בשימוש אומני הברוק פכלבל, בוקסטהודה,
באך והנדל, ומוצרט עתיד
לכלול אותו בנושא הפוגה בפרק הקיריה מתוך הרקוויאם שלו.
במהלך הפוגה מטפל מוצרט בנושא כמעט בכל האמצעים הקונטרפונקטיים. הוא אף מציג נושא שני, שהוא סולם יורד במסגרת
אוקטבה. לפוגה כמה חטיבות. בראשונה מוצג הנושא הראשי
ביחסי טוניקה-דומיננטה כמקובל. בחטיבה השנייה מוצג הנושא השני - הסולמי. בחטיבה השלישית מופיעים שני הנושאים בו-זמנית. בחטיבה
הרביעית מופיע רק הנושא הראשון, אך הפעם בסטרטו (קול
שני נכנס בטרם סיים הקול הראשון את הנושא), וכל הקולות באותה טונליות. בחטיבה
החמישית מופיע הנושא הראשי בשני אופנים: בצורתו המקורית וגם בהיפוך (המרווחים הם
תמונת ראי של המרווחים המקוריים). תהליך זה נמשך וחוזר על עצמו עם הופעה בו-זמנית
של הנושא בשתי הצורות בקולות הנמוכים ואחר-כך בקולות הגבוהים, כל זאת על רקע של נקודת
עוגב - צליל רה ארוך בתזמורת הנמשך על-פני 16 תיבות. בהמשך חטיבה דומה לחטיבה
הרביעית. בחטיבה האחרונה שרים הזמרים רק את הנושא הראשון בסטרטו,
אך פחות צפוף מאשר קודם לכן, בעוד שהנושא השני ניתן בידי התזמורת. בין החטיבות
מופיעים אינטרלודים, הכוללים
חומר מוטיבי חדש. קודה על
המילה "אמן" מסיימת את הפרק.
בפרק החמישי (Laudate Dominum)
חרג מוצרט במידה מסוימת מהכללים הנוקשים של היעדר סגנון
אופראי במוסיקה כנסייתית. זהו ככל הנראה הפרק המפורסם
ביותר מתוך פרקי היצירה. ייתכן שמוצרט שאב השראה לפרק
זה מדמותה של הסופרנית המוכשרת Maria Magdalena Lipp (רעייתו של מיכאל היידן)
שהייתה אף היא בחצר האוסטרית, והשתתפה בביצוע הבכורה.
ניתן להציג את פרק המגניפיקט כמתאים לצורת סונטה. הוא פותח במבוא Adagio. הנושא הראשון - ניתן בידי הסופרן-סולו בדו מז'ור. גשר מוביל אל הנושא השני (בס) בסולם הדומיננטה. הפיתוח מורכב בעיקר מחומר חדש, אך כולל גם מוטיב מתוך הנושא השני (בטנור מופיע המוטיב בהיפוך). המֶחְזָר מתחיל עם הופעת הנושא הראשון בסולם המקורי. הגשר עושה לקראת סופו תפנית, כך שהפעם מופיע הנושא השני בסולם המוצא דו מז'ור (טנור + בס). הקודה כוללת חטיבה פוגלית עם נושא בסטרטו. לקראת סופה ישנו אזכור לנושא השני (בס + אלט + טנור בהיפוך).